פסק-דין בתיק ע"ע 60-10

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.                 בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (סגנית הנשיאה (כתוארה אז) לאה גליקסמן ונציגי הציבור מר שמשון רוט ומר איתן ליברוט; עב' 9490/06), אשר קיבל - בחלקה הגדול - את תביעתו של המערער, מטפל סיעודי אזרח נפאל, כנגד המשיבה הפורמאלית. הערעור מתייחס לנקודה אחת בלבד והיא דחיית התביעה כנגד המשיבים, שהינם בנה וכלתה של המשיבה הפורמאלית.

2.                 המשיבים לא התייצבו, בעצמם או באמצעות בא כוחם, לדיון שנקבע בערעור שהוגש נגדם, ואף לא הגישו סיכומים מטעמם. בהתאם להחלטה מיום 2.11.2010, נדון הערעור לגופו כאילו התייצבו.

התשתית העובדתית

3.                 המערער, מר Timalsina Prasad Bishnu, אזרח נפאל, הועסק כמטפל סיעודי של גב' מרגריט אפללו (המשיבה הפורמאלית; להלן - מרגריט), החל מיום 9.1.2005. מרגריט הינה ילידת שנת 1938, והייתה אותה עת במצב סיעודי לאחר שלקתה באירוע מוחי.

4.                 המשיב 1, מר יוסף אפללו (להלן: יוסי), הינו אחד מבניה של מרגריט. המשיבה 2, גב' ויקטוריה אפללו (להלן: ויקי), הנה אשתו של יוסי ואחת מכלותיה של מרגריט. יוסי וויקי מתגוררים בדירה סמוכה למרגריט, באותו בניין ובאותה קומה. למרגריט שמונה ילדים נוספים, שניים מהם העידו בפני בית הדין האזורי.

5.                 ביום 29.6.2006 הזעיקו ילדיה של מרגריט את המשטרה, בטענה כי המערער " נתפס 'על חם' מכה את מרגריט". המערער נעצר בעקבות התלונה, ואף הוגש נגדו כתב אישום פלילי (פ' 3094/06). מאז אותו יום לא חזר עוד לביתה של מרגריט, ולא קיבל את שכרו עבור חודש העבודה האחרון כמו גם פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. לפי נתונים שנמסרו על ידי בא כוחו של המערער, ההליך הפלילי טרם הסתיים (ואף טרם קוימה בו הקראה).    

6.                 ביום 24.10.2006 הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב, במסגרתה עתר לקבלת זכויות סוציאליות כתוצאה מעבודתו ופיטוריו. התובע דרש בכתב תביעתו השלמה לשכר מינימום, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, פדיון חופשה, דמי הבראה, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שאינם כדין ופיצוי בגין עוגמת נפש.

פסק דינו של בית הדין האזורי

7.                 בית הדין האזורי קבע כי המשיבים לא הרימו את נטל ההוכחה המוגבר המוטל עליהם, להוכיח כי המערער ביצע את המיוחס לו והיכה את מרגריט. בית הדין ציין בהקשר זה את גרסת המערער, לפיה מדובר ב"עלילה" שנרקחה בין יוסי לשני אחיו על מנת להימנע מתשלום הזכויות המגיעות לו. בית הדין שמע את עדותה של מרגריט עצמה, וכן את עדותו של יוסי שטען כי ראה את המערער מכה את אמו, אך שוכנע כי "גרסתם מעוררת ספקות משמעותיים".

לאור זאת, נפסקו לזכות המערער הפרשי שכר חודש יוני 2009 בסך של 2,895 ש"ח בצירוף פיצויי הלנת שכר בסך של 6,000 ש"ח; פיצויי פיטורים בסך של 5,185 ש"ח בצירוף פיצויי הלנה בסך של 10,000 ש"ח; תמורת הודעה מוקדמת בסך של 3,457 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה; וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 30,000 ש"ח.  

8.                 בית הדין האזורי קבע עוד, על יסוד העדויות שנשמעו בפניו, כי מתכונת עבודתו של המערער הייתה בת 12 שעות עבודה ביום, וכי קיבל תמורת עבודה זו שכר חודשי של 550 דולר בצירוף "דמי כיס". לאור זאת נפסקו לזכות המערער הפרשי שכר, עד גובה שכר המינימום, בסך כולל של 14,024 ש"ח (קרן).

בית הדין דחה את דרישתו של המערער לגמול שעות נוספות, לאור הלכת גלוטן (בג"צ 1678/07 גלוטן נ. בית הדין הארצי לעבודה, מיום 29.11.2009). עם זאת נקבע כי אין בהלכה זו כדי לשלול את זכאותו של המערער ליום מנוחה שבועי - ולכן נפסק לזכותו שכר עבודה בגין עבודה במנוחה השבועית, בסך נוסף של 2,640 ש"ח (קרן). כן נפסקו לזכותו פדיון חופשה בסך של 2,420 ש"ח, דמי הבראה בסך של 2,456 ש"ח והוצאות בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ. מסכומים אלה קוזז סך של 3,402 ש"ח בגין הוצאות מגורים.   

9.                 נושא נוסף שבית הדין נדרש להכריע בו הוא זהות המעסיק. לא הייתה מחלוקת כי שררו יחסי עובד - מעביד בין המערער לבין מרגריט, אך המערער סבר כי יש לראות ביוסי ובויקי מעסיקים משותפים שלו, יחד עימה. לאחר ניתוח העדויות והראיות קבע בית הדין - על בסיס פסק דינו של בית דין זה בע"ע 660/06 ישי בירגר - ג'ונל קטיבוג, מיום 23.1.2008 (להלן - הלכת בירגר) - כי לא הוכחו נסיבות חריגות המצדיקות לקבוע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער לבין יוסי. בית הדין ציין בקשר לכך את הדברים הבאים:

"הפעולות שביצע יוסי על פי הנטען בעדותו של התובע, אינן חורגות מטיפולו של בן משפחה בעניינו של קרוב משפחה שאינו מסוגל לטפל בענייניו. יוסי היה מעורב יותר בהעסקתו של התובע מאשר ילדיה האחרים של מרגריט, וזאת בשל העובדה כי דירתו צמודה לדירתה... אולם, ההחלטה להעסיק את התובע הייתה של כל בני המשפחה, וכל בני המשפחה היו מעורבים בהעסקת התובע בביתה של מרגריט. כך גם ציין התובע בכתב התביעה...

אנו סבורים, כי הפסיקה בעניין בירגר אשר קבעה כי יש להיזהר מליצור תמריץ שלילי לבני משפחה לטפל בעניינם של קרובי משפחתם כיוונה למצב דברים זה, בו תוטל אחריות על בן משפחה רק בשל העובדה שנוצרו נסיבות (קרבת מגורים פיזית, נכונות או יכולת להקדיש יותר לטיפול בעניינו של קרוב המשפחה) אשר גרמו לכך שהוא טיפל בעניינו של קרוב המשפחה יותר מקרובי משפחה אחרים.

לאמור לעיל יש להוסיף כי בחקירתו הנגדית, להבדיל מתצהירו אשר נערך על ידי בא כוחו, העיד התובע ספונטאנית כי מרגריט המטופלת הייתה מעסיקתו. נציין, כי אמנם במכתבו לקו לעובד... כתב יוסי "אני שכרתי את שירותי של העובד באמצעות חברת גיא..." אולם, כאמור, לדעתנו עצם ביצוע הפעולות הכרוכות בהעסקת העובד הזר כשלעצמן, אינן יוצרות יחסי עובד מעביד בין המטפל לבין בן המשפחה".

10.             עוד קבע בית הדין, כי המערער לא הוכיח את טענתו כי נוצרו יחסי עובד ומעביד בינו לבין יוסי וויקי בשל כך שהוטל עליו לבצע עבודות משק בית בביתם. בית הדין העיר כי הטענות בהקשר זה הועלו רק בכתב התביעה השלישי שהוגש מטעם המערער, וכי בשני כתבי התביעה הראשונים ויקי כלל לא נתבעה כמעבידה. התביעה כנגד יוסי וויקי נדחתה לפיכך, ללא צו להוצאות, והזכויות שנפסקו לזכות המערער הוטלו על מרגריט בלבד.

טענות הצדדים